יצרני מים רבים משרים את מים בפלואוריד כדי לפצות על המחסור של מרכיב זה בגופנו. אלא שכאשר יש לנו כמות פלואוריד מספקת, תוספת זו עלולה להשפיע לרעה על בריאותנו.
אסור שכמות הפלואוריד תעלה על הצורכים הטבעיים שלנו, כיוון שעודף חומר זה הינו מסוכן הרבה יותר מהיעדרו. פלואוריד – הוא יסוד קורט ממוצא געשי. אצל בעלי חיים ובני אדם הוא נמצא, בפרט, בשיניים ובעצמות.
פרסום המוני מצביע על חוסר של פלואוריד כסכנה לגוף, במיוחד לשיניים. בנוסף, ההוספה השיטתית של פלואוריד למי שתייה למניעת עששת הפכה לנוהל מקובל. לקח שנים כדי לגלות כבר בימינו: הוספת פלואוריד למזון בשום אופן לא מסייעת במניעת עששת שהוא הגורם העיקרי לאכילה לא נכונה.
המגזין «Cabines».
שימוש לא מבוקר בפלואוריד לא יפתור את בעיית העששת. להיפך, הוא מהווה מפגע בריאותי, מאחר ופלואוריד הורס קטלאזות. קטלאזות (CATALASE) זוהי קבוצה של אנזימים המגנים על הגוף מפני הפעילות התוקפנית של רדיקלים חופשיים. ידוע כי רדיקלים חופשיים משמידים תאים, מאיימים על שלמות הדנ"א וגורמים למוטציות בתהליך הרבייה של התאים. תגובת השרשרת של מוטציות תאים עלולה לגרום לבעיות בריאות רציניות, בפרט, היווצרות של גידולים סרטניים.
מחקרים מדעיים הראו כי קיים קשר בין תסמונת דאון והפלרת מים כיוון שחלק מהאנזימים של המוח הינם רגישים להשפעות המעכבות של הפלואוריד העודף. נשים בהריון הן רגישות במיוחד לסוג זה של חשיפה, כפי שהפלואוריד העודף חודר למחזור הדם של האם, ולאחר מכן, דרך השליה אל תוך מחזור הדם של העובר, כאשר כמות הפלואור בשליה קשורה קשר ישיר לכמות שלו במים.
הפלרת מים נעשית על ידי הוספת פלואוריד הנתרן שהוא חומר רעיל מאוד לגוף. עם זאת, הליך זה הוא עדיין נפוץ מאוד ודי פופולרי בכל רחבי העולם. לכן, הצרכן בעצמו צריך לדאוג לבריאותו ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים לשימוש במי שתייה. הפלואוריד העודף במי שתייה נכנס לתוך מחזור הדם של האם, ולאחר מכן לדם של העובר.
